כשהייתי קטן אבא שלי תמיד היה מספר לי את הסיפור על הבחור הדרוזי שהיה מגיע לגדר, נעצר ולא בטוח אם להתקדם.
הוא יכול היה ברגע לקפוץ מעליה, אבל הוא לא היה בטוח אם הוא רוצה, או בכלל צריך.
בסוף הוא לקח את הכובע שלו וזרק מעבר לגדר.
עכשיו כבר לא הייתה לו ברירה. הוא חייב היה לעבור.
אני אוהב את הסיפור הזה כי הוא נכון לעסקים בדיוק כמו שהוא נכון לחיים. לפעמים הדרך להתקדם היא פשוט להכריח את עצמך לראות מה יש בצד השני.
וזה מביא אותי למכרז גפ״ן.
אם כבר יש לי תוכנית מאושרת, למה לגשת שוב?
אחת השאלות שאני שומע שוב ושוב היא למה בכלל לגשת למכרז החדש אם כבר יש לי תוכנית מאושרת, והיא בתוקף גם לשנה הזאת וגם לשנה הבאה.
התשובה הקצרה היא: כי בעוד שנתיים כנראה יהיה לכם יותר קשה.
מי שנמצא כמה שנים בתוך גפ״ן כבר רואה את הכיוון.
ממכרז למכרז תנאי הסף לא נהיים יותר נחמדים. תתי הסלים נהיים יותר מדויקים, יותר סגורים, יותר קשוחים ולעיתים גם הרבה יותר מצמצמים.
פעם יכולתם להיכנס עם ניסיון מסוים. היום כבר רוצים ניסיון מאוד מסוים.
פעם תחום מסוים היה רחב. היום הוא מחולק, מוגדר ומסויג.
פעם דרשו שני דברים. היום רוצים ארבעה ועוד מסמך.
זה הכיוון.
אל תחפשו היגיון.
היום X. בעוד שנתיים X פלוס 2
אם היום אתם יכולים להגיש בדרגת קושי X, אין שום סיבה לחכות שנתיים כדי לגלות שהגעתם ל־X פלוס 2.
יכול להיות שבעוד שנתיים עדיין תעמדו בתנאים.
ויכול להיות שלא.
יכול להיות שתצטרכו ניסיון נוסף, אישורים נוספים, הכשרות, מסמכים או התאמות שהיום בכלל לא נדרשות.
לכן אם האפשרות קיימת עכשיו, בעיניי עדיף לעבור את הגדר עכשיו.
לא בגלל שאתם חייבים.
בדיוק להפך.
כי כרגע אתם יכולים.
מכרז חדש הוא לא רק חידוש. הוא הזדמנות להתרחב
יש עוד סיבה, והיא לא פחות חשובה.
המכרז הוא הזדמנות להרחיב את העסק.
יש לכם תוכנית ליסודי? אולי הגיע הזמן לבדוק גם חטיבה.
עבדתם עד היום רק עם תלמידים? אולי יש מקום לגרסה לצוותי הוראה.
ניגשתם בעבר לאוכלוסייה אחת? אולי יש אוכלוסייה נוספת שהתוכנית יכולה להתאים לה, עם ההתאמות הנכונות.
יש לכם כבר תוכנית אחת בתוך סל מסוים? אולי הניסיון שצברתם מאפשר לכם עכשיו להגיש תוכנית נוספת או להיכנס למקום שלא הייתם בשלים אליו בסבב הקודם.
אנחנו נוטים להסתכל על המכרז דרך מה שאנחנו עושים היום.
אני מציע להסתכל עליו גם דרך מה שאנחנו עשויים לעשות מחר.
אישור בגפ״ן הוא גם אפשרות לעתיד
החלק החשוב הוא שהאישור לא נועד רק למה שאתם מתכננים לעשות מחר בבוקר.
האישור הוא נכס לשלוש שנים קדימה.
יכול להיות שהשנה לא תפעילו בכלל את התוכנית בחטיבת ביניים, ואז בעוד שנה יגיע בית ספר ויבקש בדיוק את זה.
יכול להיות שהיום אין לכם עניין לעבוד עם צוותי הוראה, ובעוד שנתיים דווקא שם יהיה השוק שלכם.
יכול להיות שהיום אתם בטוחים שאתם יודעים בדיוק מי קהל היעד שלכם.
ואני כבר ראיתי מספיק עסקים כדי לדעת שזה משפט שמחזיק מעמד בערך עד שמגיע לקוח טוב עם רעיון שלא חשבתם עליו.
כשכבר יש לכם את האישור ביד, הרבה יותר קל להגיד כן.
השאלה היא לא אם אתם חייבים להגיש
בעיניי, כל מכרז חדש הוא לא רק מבחן של "האם אני חייב להגיש".
זו שאלה קטנה עליכם.
השאלה הנכונה היא:
מה אני יכול לפתוח בעסק שלי לשלוש השנים הבאות?
איזו שכבת גיל נוספת?
איזה קהל חדש?
איזה תחום נוסף?
איזו תוכנית שעכשיו נמצאת רק בראש יכולה להפוך למשהו שאפשר באמת להפעיל בעוד שנה או שנתיים?
אז אולי הגיע הזמן לזרוק את הכובע
אני לא צריך להזכיר לכם את מה שאתם כבר יודעים.
כשעומדים במקום, הולכים לאחור.
בטח במערכת שמשתנה כל הזמן.
להתקדם, להתפתח ולבדוק מה עוד אפשר לעשות זה א׳־ב׳ של כל עסק.
אולי של כל החיים האלה בכלל.
אז אם נפתח עכשיו מכרז חדש, גם אם כבר יש לכם תוכנית בתוקף, שווה לעצור ולבדוק מה עוד אתם יכולים לפתוח לעצמכם.
איזה כובע אתם יכולים לזרוק היום מעבר לגדר.
כותב המאמר הוא סטיב טלאור, יועץ עסקי ואסטרטגי לתוכניות חינוכיות, מלווה עשרות גופים בתחום החינוך הלא פורמלי משנת 1999.
רוצים לשמוע עוד, לשתף או לשאול? אשמח לשמוע בתגובות או בשיחה אישית.
