צומת דרכים, פנדה וחיפוש עצמי

לפני מספר שנים, כשהייתי בצומת דרכים מקצועי (אגב, האם אתם זוכרים תקופה בחייכם שבה לא הרגשתם בצומת דרכים מקצועי? רק בדיעבד מבינים שזו לא הייתה צומת, אלא סתם החלטה מה ללבוש בבוקר), חיפשתי את הקריירה הבאה שלי.
עשיתי את מה שמאוד מקובל אצל אנשים יעילים/עצלנים: שוטטתי ברשתות החברתיות כדי לקבל השראה מדובוני פנדה אוכלים קני סוכר ומתגלגלים מצחוק (האם הם באמת צוחקים, או שזה פשוט המראה שלהם?).

מודעת דרושים ששינתה הכול

ושם נתקלתי במודעת דרושים לחברה שמחפשת מישהו שימנכ"ל אותה. לא ידעתי במה החברה עוסקת, אבל השם שלה עניין אותי (אתם מכירים את זה שלפעמים הדברים הכי שוליים תופסים לכם את העין? זה גורם לך לחשוב מחדש האם זה באמת שולי).

אז התחלתי לקרוא עליה קצת… ועוד קצת… ובגלל שאני טיפוס שאוהב לבעוט בדברים, התחלתי לחפש מה לא בסדר בחברה, עד כמה שניתן לשפוט מבחוץ… שזה מעט מאוד, אבל זה מעולם לא עצר אף אחד מלהעביר ביקורת.

שיפוץ קורות החיים… מהתחלה

המודעה ביקשה קו"ח ומכתב נלווה… התיישבתי והתחלתי לשפץ את קו"ח כך שיתאימו ספציפית למשרה.
א.ב של שליחת קו"ח: אתה אף פעם לא שולח את אותם קו"ח לכל המשרות שאתה רוצה.
אז דייקתי את הניסיון שלי… מחקתי את תחביביי: קריאת ספרים וטיולים בשקיעה, והכנסתי במקום:
"קורא ספרות מקצועית בתחום ומקדיש שעה שקטה ביום, כל יום, לבחינה פילוסופית-אסטרטגית של מקומי בעולם…"

מחקתי גם את התמונה שלי כצעיר ואנרגטי מהקו"ח, ושמתי במקומה תמונה שלי שנראית הכי כמו מנכ"ל עולם (שזה בערך אותו דבר, רק עם זקן, קרחת ומשקפיים).

המכתב הנלווה… ושברו

ואז, כשהגעתי למכתב הנלווה שאמור להסביר בדיוק למה אני מתאים למשרה… פה כבר התחלתי להרגיש קצת לא בנוח…
דמיינתי את מי שיקרא את זה, קורא את מכתבי לצד 200 מכתבים אחרים, וגלאי הבולשיט שלו יעלה על כל ציטוט מתחכם שאכניס ועל כל מילה מפוצצת שאמצא לתאר את עצמי כרגיש אבל אסרטיבי…

ואז אמרתי לעצמי: פאאאק… אין לי חשק להיות עוד אחד מ-200.
אני ממש זוכר את עצמי אומר פאאאק…
(מכירים את הרגעים האלה שאין לכם מילה מתאימה לתאר את ההרגשה חוץ מ"פאק"?)

במקום להגיש… ניהלתי

חזרתי לפרופיל של המשרה ושל החברה שאליה רציתי להתקבל, והתחלתי לנהל אותה כאילו אני כבר המנכ"ל.
הם מחפשים מנכ"ל שינהל את האירוע? בוא ננהל אותו מרגע זה…

ישבתי ובלילה שלם כתבתי אסטרטגיה ניהולית לחברה לשנים הבאות.
ציינתי את נקודות החולשה כפי שאני מבין אותן מהמעט חומר שהצלחתי לחפור ולמצוא (שזה המון אם אתה יודע איפה לחפש ויש לך מלאי בלתי מוגבל של חטיפי אנרגיה ועוגיות עבאדי), והוספתי כמובן את הדרך לתקן את אותן נקודות, לשפר ולשדרג את החברה כמעט באופן מיידי.

לילה לבן, תכנית מלאה ו… עוגיות עבאדי

עפתי על עצמי מבלי להתייחס למגבלות תקציב, כוח אדם ועוד מיליון מעכבים שיש בכל חברה.
אסטרטגיה ניהולית עם התייחסות לכל האתגרים, לוחות זמנים, תקציב, כוח אדם, שיווק, וכל מה שעוד הצלחתי לחשוב עליו.

לילה שלם…
בשש בבוקר שלחתי את החומר למנכ"ל החברה (ולא לאי-מייל שצוין במודעה) והלכתי לישון…

בצהריים קמתי ובזבזתי שעה בחיפוש דרך למחוק את אותו אי-מייל יומרני וחצוף ששלחתי לפנות בוקר.
(טיפ חינם: אל תקבלו שום החלטה כשאתם עייפים.)
אחסוך לכם את החיפוש: אין דרך לתקן טעות כזו אלא רק להמשיך ולהתנהג כרגיל.

השיחה שהגיעה… והסתיימה

לקראת הצהריים קיבלתי טלפון מהבעלים של החברה:
"קיבלנו את המייל שלך. קראנו אותו כמה פעמים… העברנו אותו בינינו והתחלנו לבדוק חלק מהדברים.
תודה רבה, אבל גייסנו כבר אדם אחר יום קודם.
תודה על ההשקעה. אם משהו ישתנה, נעדכן."

ניתקתי את הטלפון ויצאתי לגינה עם אותה שקית עוגיות עבאדי שאשמות בהכול, לעשות בחינה פילוסופית-אסטרטגית על מקומי בעולם.

והיום… סטיבנזיציה

למה אני מספר לכם את כל זה?
אתמול מישהו עשה לי סטיבנזיציה.
שזה – להיות אני, רק יותר טוב ממני.

לפני מספר ימים פרסמתי מודעת דרושים למנכ"ל…
קיבלתי עשרות קו"ח. מאוד מאוד מרשימים ומאוד מאוד דומים.
אתמול מישהו שלח לי קו"ח ותוכנית אסטרטגית לתיקון החברה.
לא מכיר אותו… לא דיברתי איתו… אבל הבחור שמע שאני מחפש מנהל והחליט לנהל.

קיבלתי כמעט 100 קו"ח השבוע, ובמייל אחד הבחור הזה עקף את כולם.

אההה… כן… הילד הזה אפילו לא החליף את תמונת הפרופיל שלו שבה הוא גולש על גלשן בים, בלי טיפה זקן, בלי משקפיים ובלי קרחת.
רק על זה מתחשק לי לדחות אותו.
חצוף.