איך מגייסים מדריכים בתחום החינוך – ולא רק שורדים את זה, אלא בונים צוות מנצח?

יש מקצועות שבהם כל ראיון עבודה דומה לקודמו. קורות חיים, שיחת חולין, בדיקת ניסיון. לא כך בעולם החינוך. כאן, מדריך הוא לא רק עובד… הוא דמות. ובמערכת שמנסה להחזיק יציבות בשוק משתנה, כל מדריך הוא למעשה עמוד תווך. הבעיה היא שזה עמוד תווך… על גלגלים.

אז איך בכל זאת מגייסים את האנשים הנכונים? איך יודעים להבחין במי שישרוד, ילהיב, ויביא ערך גם אחרי השנה הראשונה?

חמשת התנאים הבסיסיים: בלי אחד מהם – אין צוות

1. ידע בניהול כיתה
מדריך טוב לא חייב להיות מורה בהכשרה פורמלית, אבל הוא כן חייב לדעת מתי לשתוק, מתי לדבר, ובעיקר איך לא לאבד קבוצה של שלושים ילדים בני 11 ביום חורף גשום. זה הבסיס. בלי שליטה במרחב – אין למידה.

2. ידע מקצועי ואהבה לתחום
בין אם מדובר בתוכנית על ווטרינריה, הידרופוניקה או ביטוי עצמי – מדריך חייב להכיר את החומר לעומק ובעיקר לאוהב את מה שהוא מלמד. הילדים קולטים מהר כשמישהו מדקלם. מדריך איכותי יודע להסביר, להדגים, לאלתר… ולהתאהב מחדש בתוכן שהוא מלמד בכל פעם שהוא פוגש עיניים סקרניות.

3. כריזמה ואנרגיה
כריזמה היא לא סיסמה – זו תכונה הכרחית. מדריך כריזמטי לאו דווקא רעשני, אבל הוא נוכח. יש לו נוכחות בחדר, ברק בעיניים, ויכולת להחזיק קבוצה גם בלי לצעוק. זו החמקמקות של התחום – ולפעמים דווקא הבלתי צפויים הם אלה שעוברים את הרף הזה הכי יפה.

4. יציבות
בעידן של תחלופת עבודות על בסיס שנתי… לפעמים חודשי… בעידן שבו כולם רוצים להיות מנכלי"ם מהיום הראשון. עובד יציב זה נכס.

5. כימיה ותקשורת
הוא יכול להיות המדריך הכי מקצועי בעולם, עם הכי הרבה ידע אבל אם הוא דר' גרגורי אהוס אז זה לא יעבוד. אנחנו מחפשים עובדים שכיף לנו לדבר איתם… שכיף לסביבה שלהם לתלמידים לחדר מורים לכל המערכת כיף לעבוד איתם

מה שואלים בראיון?

כדי לאתר את האנשים הנכונים, צריך לשאול את השאלות הנכונות. הנה כמה שאלות שמסייעות לנו לזהות לא רק ידע, אלא גישה, גמישות ויכולת להחזיק מרחב:

• תארי סיטואציה שבה נאלצת להחזיר שליטה לקבוצה שאיבדת. מה עשית?

• מתי בפעם האחרונה לימדת משהו שלא שלטת בו מראש? איך התמודדת?

• ספר/י לי על מדריך/ה שהשפיע/ה עליך – ומה לקחת ממנו/ה לתוך מי שאת/ה?

לא פחות חשוב: להקשיב לאיך המועמדת מספרת. האם יש לה תשוקה? מבט שמתעורר? שקט שמכיל?

את מי לא לגייס?

• מי שמגיע רק בשביל הכסף – לא יחזיק מעמד.

• מי שמדבר על ילדים כבעיה – לא יבנה קשר.

• מי שלא שואל שאלות בעצמו – לא יתקדם.

החידה האמיתית: איך מונעים תחלופה?

תחלופה גבוהה היא לא גזירת גורל. היא תוצאה של תהליך גיוס שלא בודק את הדברים הנכונים, או של סביבה שלא משקיעה באנשים שלה.

כדי שמדריך יישאר – הוא צריך להרגיש:

• שיש לו עם מי להתייעץ.

• שהוא מתפתח מקצועית.

• שהוא לא עוד אחד… אלא מישהו שרואים אותו.

מדריך טוב הוא כמו מורה דרך

הוא לא רק מצביע על הדרך, אלא צועד בה יחד עם הילדים. הוא מתבלבל לפעמים, מודה בזה, וצומח יחד איתם. גיוס מדריכים הוא לא משימה טכנית. זו עבודת נשמה. וכשזה מצליח – זה משנה חיים. של הילדים, ושל המדריך עצמו.

לסיום, תובנה אחת קטנה:

"הילדים לא זוכרים מה אמרת להם… אבל הם זוכרים איך גרמת להם להרגיש."

וכך גם מדריכים. אם תגרום להם להרגיש שיש להם בית – הם יישארו, יגדלו ויהפכו למדריכים שהיית רוצה שילמדו את הילד שלך.

זה לא תמיד רק מי שמתאים… לפעמים זה מי שבולט